לב אשדוד בע"מ נ' סלע

החלטה

1.התנגדות לביצוע שיק על סך 9,891 ₪, אשר נמסר למשיבה כפי הנטען תחת לחץ בשל נסיבות בהן התנתה המשיבה את השלמת רישום זכויות המבקש בנכס שרכש ממנה שנים קודם לכן, בתשלום כספים שאינם מגיעים לה.

ראשית השתלשלות העניינים בחנות הממוקמת בקניון לב אשדוד אשר זכויות החכירה לדורות בה נרכשו ע"י המבקש מאת המשיבה עוד בשנת 1991.

מסיבות כאלה ואחרות, לא נרשמו הזכויות בנכסים שבקניון על שם הרוכשים, ותהליך רישום כאמור החל רק בשנת 2006.

במהלך שנים אלה לא החזיק המבקש בחנות, אלא השכירה לצדדים שלישיים.

משנדרש לכך ע"י ב"כ המשיבה, בחודש נובמבר 2006, השלים המבקש את הדרישות השונות, אולם הרישום טרם הושלם.

במהלך שנת 2007, קיבלה המשיבה דרישת תשלום ארנונה רטרואקטיבית מעיריית אשדוד בגין תיקון שומה לשנים 2000-2007, בסך של כעשרים מיליון ₪.

המשיבה ניהלה מו"מ עם עיריית אשדוד בקשר עם הדרישה הנ"ל ולבסוף הושג ביום 2.4.08 הסדר פשרה בינה לבין העירייה לפיו תשולם ארנונה בסכום של 3,910,000 ₪, לסילוק הדרישה.

המשיבה שילמה את הסכום נשוא ההסדר ולטענתה שמרה לעצמה במסגרת הסכם הפשרה את הזכות לחייב את חוכרי החנויות בקניון בחלקם היחסי.

מכאן, שבחודש אוגוסט 2008 פנתה המשיבה אל המבקש בדרישה לתשלום סכום שהוגדר על ידה, כנטען, כחלקו של המבקש בחובות עבר בגין ארנונה של הקניון לעירית אשדוד. כן, הובהר למבקש כי אם ברצונו להשלים רישום הזכויות על שמו, חובה עליו לשלם כתנאי מוקדם לכך את הסכום שנדרש ע"י המשיבה. כנטען, המשיבה דרשה את התשלום שלא כדין, תוך הפעלת לחץ של ממש על המבקש, וממש החזיקה את המבקש כבן ערובה, שכן ככל שחפץ הוא בסיום הרישום הרי שהיה עליו להיכנע לתכתיבי המשיבה.

בנסיבות אלה, נמסרה ההמחאה נשוא תיק זה.

אלא, שלאחר שנמסרה ההמחאה, ביצע המבקש בדיקות נוספות מול עירית אשדוד בכל הנוגע לקיומו של חוב ארנונה על הנכס שבבעלותו, וכטענתו הבדיקות איששו את חשדו כי אין ולא קיים כל חוב.

המבקש תומך טענה זו באישור העיריה מיום 26.4.10 ולפיו אין כל חוב לעיריה בגין חנות המבקש.

במצב דברים זה, ומשנוכח לטענתו לדעת כי לא קיים חוב, ביטל המבקש את השיק ובמקביל הודיע על כך לב"כ המשיבה באמצעות בא כוחו.

2.המבקש טוען כי אין ולא היה כל מקום להשית עליו חיוב כלשהו, ממספר טעמים.

המבקש טוען כי עפ"י בירור עם עירית אשדוד מעולם לא היתה יתרת חובה כלשהי בגין תשלום ארנונה ביחס לנכס בשנים 2000-2006, ומכל מקום, מאחר וממועד רכישתה הושכרה החנות לצדדים שלישיים, כאשר הסכמי השכירות דווחו כולם כדין לעירייה וחיובי הארנונה בוצעו בהתאם לשם המשלם הרלבנטי, עפ"י הדיווח כאמור, הרי שככל שישנה דרישה לתשלום ארנונה יש להפנותה למחזיקים בהתאם להוראות הדין.

לטענת המבקש, המדובר בפנייה שנעשתה אל המשיבה בעוד שלמבקש לא נשלח דבר, מו"מ בדבר הדרישה נוהל בין העיריה לבין המשיבה, מבלי ששותפו בו בעלי החנויות וביניהם המבקש, ואף עיון בדרישת התשלום מלמד כי המדובר בחיוב בגין נכסים ושטחים שונים שכלל אינם נוגעים למבקש או לחנותו ולא ניתן לחייבו בגינם.

על אף האמור, ואף כי ידעה המשיבה כי אין לחייבו, טוען המבקש כי העלימה מידע זה, לא איפשרה לו להתמודד עם טענות העיריה, חסמה דרכו והיא מנועה כעת מלטעון לחיובו.

יתר על כן, וכדי להעיד על התנהלות המשיבה, טוען המבקש כי בעלי חנויות אחרות בקניון שנדרשו אף הם לשלם, זכו ל"הנחה" של לפחות 50% מהסכום מאחר ובחלק מהתקופה לא החזיקו בחנויות אלא השכירו אותן לצדדי ג'.

3.כידוע, הלכה היא כי בשלב בו שוקל בית המשפט האם ליתן למבקש רשות להתגונן בפני תובענה, אין מוטל על מבקש הרשות אלא עול הוכחה מצומצם, במסגרתו לא נשקלים שיקולי מהימנות, לא נבדקות הראיות לגופן והרשות ניתנת מקום שאין הגנתו של המבקש קורסת בחקירתו הנגדית או מתמוטטת נוכח החומר הקיים, ואף אם נותרת היא בגדר הגנה בדוחק.